haipo.co.il/item/390047 אדוני השוטר אז אולי - פרק מבוא : מדוע התנדבתי למשטרת התנועה
haipo.co.il/item/392251 אדוני השוטר אז אולי - פרק שני: המכשפה
סיפור 1 - מקרה האוזן המקולקלת
הייתה זו שעת לילה מאוחרת.. נסענו עייפים ורגועים לכוון התחנה לסגירת משמרת כאשר חלפנו על פני מכונית פרטית שנסעה בנתיב הימני במהירות נמוכה שאיננה אופיינית לנהג הישראלי, במיוחד כאשר הוא נוסע בכביש רב נתיבי פנוי וריק.
כאשר חלפנו על פני המכונית, תוך כדי שאנחנו משוחחים בינינו על עניין כלשהו, הפסקנו את השיחה והבטנו האחד על השני.
"היא מדברת בטלפון, נכון?" שאלתי.
"נדמה לי" השיב שמואל.
סטינו מיד לימין, לנתיב התחבורה הציבורית והאטנו כדי לאפשר לרכב החשוד לחלוף על פנינו משמאל. אף על פי שמהירות הנסיעה היתה פחות משישים קמ"ש, לקח לגברת שנהגה זמן רב עד שחלפה על פנינו. התאמתי את מהירות הניידת למהירות של הרכב החשוד והבטנו פנימה.
ליד ההגה ישבה גברת בשנות החמישים כאשר צווארה עטוף בצעיף צמר. הגברת אחזה את ידה, העטופה בצעיף, סמוך לאוזנה הימנית תוך שהיא מניעה את שפתיה. נראה היה בבירור כי אוחזת ביד העטופה דבר מה.
המשכנו בנסיעה לצידה ובמקביל אליה כמה מאות מטרים ולבסוף החלטנו לעצור את הנהגת ולרדת לעומקו של העניין. הפעלנו את הצ'קלקה ומערכת הכריזה אמרה את דברה. לקח זמן רב עד שהגברת הבחינה בנו ונענתה לבקשתנו לעצור בצד הדרך. נקל היה להבחין בתנועה האינסטינקטיבית של הנהגת ברגע שהבחינה בנו. היא הורידה את ידה במהירות מהאוזן.
כאן המקום לספר כי שיחת טלפון בזמן נהיגה מאופיינת בשני סממנים מובהקים. האחד, נהיגה איטית מהרגיל או מהמותר והשני הקושי להבחין בניידת או לשמוע את הכריזה לעצור.
כשניגשתי אל הרכב הבחנתי בגברת כשהיא יושבת כשהצעיף עוטף היטב את צווארה ואוזן ימין מכוסה באותו צעיף.
"ערב טוב גברתי" פניתי לנהגת בנימוס כדרכי. "אפשר לקבל רישיונות בבקשה?"
לאחר שחיפשה זמן מה אחר מבוקשי מסרה אותם לידי (מדוע הנהג הישראלי לא יודע היכן הרישיונות שלו לעזאזל?).
"האם גברתי יודעת מדוע עצרנו אותה?" שאלתי
."לא" השיבה לי בפני תם. מניסיוני למדתי כי כושר המשחק של הישראלי הממוצע איננו רע כלל וכלל בנסיבות הללו.
"גברתי דיברה בטלפון תוך כדי נהיגה, הלא כן?" שאלתי.
"אני? דברתי בטלפון? מה פתאום?" שאלה כשעל פניה נסוכה הבעת עלבון ותימהון של ממש.
"מה גברתי החזיקה סמוך לאוזן? אם מותר לשאול?" שאלתי בעניין גובר והולך.
"האוזן כואבת לי, אני סובלת מדלקת חמורה, ולכן החזקתי בה" אמרה הגברת בקול משכנע.
"מממ...." המהמתי ביני לבין עצמי. "ומדוע, אם תואיל גברתי להסביר, הבחנתי בשפתייך נעות תוך כדי נהיגה" הקשיתי שוב.
"מה זאת אומרת?" אמרה הגברת בלי למצמץ " שרתי תוך כדי נהיגה. אני מאד אוהבת לשיר תוך כדי נהיגה. האם זה אסור על פי החוק אדוני השוטר?"
הייתי גאה בה! אין לי ספק כי הגברת הזו מדורגת גבוה מאד בסולם היצירתיות של הנהג הישראלי.
"אנא המתיני במכונית גברתי. אחזור אליך תוך מספר דקות".
ההתייעצות בינינו לא הייתה פשוטה. מצד אחד היה ברור לנו מעל לכל ספק כי הגברת שוחחה בטלפון תוך כדי נהיגה. מצד שני לא ראינו טלפון בידה. ללא ראיות יהיה על השופט ככל הנראה לדחות את התביעה, אם תחליט להגיע לבית המשפט.
מצד שני, לעדות שני שוטרים מנוסים שהבחינו בכל אותם פרטים קטנים של שפת גוף, הורדת היד בפתאומיות, אינטונציית הדיבור, יש משקל לא מבוטל.
שיקול חשוב ומכריע בהחלטתנו היה "השלכות הרוחב". אם הגברת לא תקבל דוח ותצליח "לעבוד" עלינו, אין ספק שהיא תמשיך להשתמש בטלפון ללא דיבורית, תמשיך להשתמש בטריק המבריק שלה ותמשיך לסכן את עצמה ואת האחרים בכביש.
החלטנו לכתוב דוח ולהתמודד מולה בבית המשפט אם וכאשר נגיע לכך. הקפדנו לתאר בדוח ובמזכר באופן מדויק את מה שראינו ואת מה ששמענו, ומסרנו את הדוח לידי הגברת.
לא זכינו להיפגש עם הגברת על דוכן העדים בבית המשפט.
|
סיפור 2 - המכשפה
דוח על שימוש בטלפון ללא דיבורית הוא מכה כואבת כמעט לכל אזרח. אלף שקל זה הרבה כסף ולכן היצירתיות הישראלית באה לידי ביטוי באינסוף רעיונות כיצד להתחמק מדוח שכזה.
הפעם עצרנו גברת בשנות העמידה לחייה. הבחנו בה מדברת בבירור במכשיר טלפון נייד תוך שהיא אוחזת אותו בידה.
לאחר שהתבקשה לעצור, עשתה כמצוותנו וכששמואל ניגש אליה הופתע מאד לשמוע כי הגברת אכן מודה שדיברה בטלפון ללא דיבורית. היא נראתה שלווה וכלל לא נראתה מוטרדת מהעובדה שמחשבון הבנק שלה הולכים להתנדף אלף שקל.
שמואל הביא את המסמכים ואני ניגשתי למלאכת כתיבת הדוח. מזווית העין הבחנתי בגברת כשהיא יוצאת לאיטה מהמכונית שלה וניגשת בשלווה לחלון המושב שבו ישב שמואל.
שלפתי את פנקס הדוחות ונגשתי למלאכת הכתיבה. אך עוד בטרם נגע קצה העט בדף הנייר, פנתה הגברת אלינו ואמרה:
"אתם נראים אנשים טובים. אני מאד לא רוצה שתפגעו".
הרמתי את עיני מפנקס הדוחות ותליתי בגברת מבט שואל. גם שמואל תלה מבט דומה בגברת.
"למה גברתי מתכוונת?" שאל שמואל בנימוס רווי סקרנות.
"תבין אדוני השוטר" השיבה הגברת בנימה רצינית תוך שהיא עוטה על פניה סבר פנים רציני וחמור. "אני מכשפה. מכשפה של ממש וביכולתי להטיל עליכם קללה. כדאי שלא תכתוב את הדוח הזה, אדוני השוטר" פנתה אלי, "כדי שלא תפגעו חס וחלילה, אתם או בני משפחותיכם" אמרה במלוא הרצינות.
חיוך רחב עלה על פני. הבחנתי ששמואל בקושי מתאפק שלא לצחוק בקול רם, או להעיר הערה צינית כלשהי. כפי שכבר הבנתם בודאי, שנינו רחוקים מרחק רב מאמונות בכלל וטפלות בודאי.
הרצנתי את פני ופניתי אליה בסבר פנים יפות:
"גברתי בודאי תעריך את העובדה שחרף הסיכון הרב שבדבר, אנחנו נשאר נאמנים למחויבותנו המקצועית ואת תקבלי את הדוח על העבירה שביצעת. כל אפשרות אחרת איננה באה בחשבון".
הבעת תימהון של ממש התפשטה על פניה של הגברת. היא כנראה עדיין לא נתקלה בתגובה כזו של שוטר בעבר. הטריק הזה עבד ככל הנראה תמיד. שהרי, חשבו בהגיון. מדוע לכל הרוחות שוטר עם משכורתו העלובה צריך לסכן את עצמו או את בני משפחתו בקללה נוראית, גם אם קטן אמונה הוא.
הדוח נכתב והוגש לגברת כדין תוך שהיא ממלמלת לעצמה שזה עדיין לא קרה לה עד היום.
מתוך סקרנות ביצענו בדיקת מסוף. הגברת אכן נקייה מדוחת תנועה. האישה המציאה טיעון עם בסיס פסיכולוגי מבריק ואין פלא שהוא עובד.
נכון לכתיבת שורות אלה, לא נפגענו אנחנו ובני משפחתנו מברק או ממחלה קשה. אני מניח שרחמיה אכן גברו והיא החליטה לבסוף לא להטיל עלינו קללה.
מצד שני, חישבו איזה אידיוטים אנחנו. לקחת סיכון שכזה, מה עוד שאפילו אגורה שחוקה אחת אנחנו לא מקבלים תמורת העיסוק הזה.
במחשבה שנייה. שמואל שבר רגל בחופשת הסקי האחרונה שלו ואני קיבלתי לאחרונה בוס מפלצת.
יכול להיות שזה קשור?
לא....לא יכול להיות!
|