טעימות מהספר
תחילת פרק ראשון
יום שבת אחר הצהריים גלי שכבה על גבה בבית העץ שבמרומי הפיקוס הענק שבחצר הבית, קוראת בריכוז ספר מתח. היה זה אחר-צהרים רגיל ונעים יחסית לחודש אוגוסט. השמש התקרבה לשיפולי הרקיע, צללים ארוכים החלו להשתלט על הרחוב המנומנם ורוח ערב קרירה החלה לנשב מהים. הציפורים, דיירות הקבע של העץ הענק, החלו להתארגן לשנת הלילה תוך שהן מקימות רעש מחריש אוזניים. גלי הפסיקה לקרוא, קמה על רגליה, התמתחה והשקיפה בעצלתיים דרך חלון בית העץ על הרחוב הפרוש מתחתיה. כשהרימה מעט את מבטה, הבחינה באיש שמן הצועד לאיטו במעלה הרחוב כשהוא מוליך שלושה כלבים גוצים. היא הכירה את האיש. היה זה השכן החביב שגר בבית שמעבר לרחוב, ממש מול ביתם. היא לא ידעה את שמו אבל ראתה אותו פעמים רבות כשהוא מטייל בנחת עם שלושת הכלבים שלו. גלי הביטה באיש ובכלבים בחוסר עניין אך הפעם היה משהו מעט מוזר בהתנהגותו. הוא הלך לאיטו במורד הרחוב כהרגלו כשלפתע עצר ליד ארון המתכת שהיה מותקן בשולי המדרכה והביט סביבו בחשדנות, כאילו מבקש לוודא שאיש לא מבחין בו. גלי הביטה בסקרנות במעשיו וראתה אותו רוכן מול הארון, מוציא מכיסו חפץ כלשהו ולאחר שהעיף מבט נוסף סביבו, פתח את הדלת, הכניס את ידו פנימה במהירות, עשה בתוכו דבר מה וסגר אותה. היא לא יכלה לראות מה בדיוק הוא עשה בתוך הארון אך האופן שבו הביט לצדדים והחיפזון בו עשה את המעשה, עוררו את חשדה. לאחר שסיים, הזדקף וסרק את הרחוב לכל אורכו כדי לוודא שאיש לא הבחין במעשיו. לפתע התבונן לכיוון הפיקוס ונעץ בו מבט חודר, כאילו הרגיש שמישהו מציץ בו מבין ענפיו. גלי נבהלה, התכופפה במהירות וניתקה מגע. ליבה הלם בחוזקה למרות שלא היתה בטוחה אם הבחין בה או לא. היא נשארה ספונה בבית העץ מספר שניות ואז אזרה אומץ, התרוממה באיטיות והסתכלה במקום בו עמד האיש קודם לכן. הוא לא היה שם! הוא ושלושת כלביו נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. זה היה די מוזר והיא לא ידעה מה בדיוק עליה לעשות. גלי התיישבה אובדת עצות, נושמת עמוק כדי להירגע. "לאן הוא נעלם כל כך מהר?" תמהה. "אולי הספיק להיכנס לחצר ביתו?" גלי לא היתה ילדה פחדנית והיא לא הצליחה להבין מה בדיוק גרם לה להיבהל כל כך. לאחר שנרגעה ירדה מהעץ, עדיין רועדת בכל גופה. היא הרגישה שהיא חייבת לשתף באירוע את אחיה יותם. היא הביטה סביבה מחפשת אותו, מקווה שיימצא בקרבת מקום. הרגשה טורדנית כאילו מישהו מסתכל עליה חִלחלה לתודעתה. גלי אימצה את עיניה והסתכלה סביבה כדי להבין את פשר התחושה הלא נוחה. עיניה נחו על שער הכניסה לחצר ביתם. לחרדתה הבחינה בזוג עיניים שחורות ונוצצות מביטות בה מבעד לחרכים. המראה היה מבעית. היא קפאה במקומה וליבה הלם בחוזקה. גלי היתה נערה אמיצה ונחושה. במקום לשאת רגליים ולברוח הביתה, אזרה אומץ וצעדה בנחישות לעבר השער, חייבת לבדוק מי מציץ לתוך החצר. היא התקרבה לעבר השער וכשהרימה את מבטה, העיניים כבר לא היו שם. |
פרק 2 "מיהו השכן שממול? עמ' 22: יותם וגלי בעיצומו של מבצע בילוש בתוך חצר ביתו של השכן החשוד
לפתע התעורר מכשיר הקשר לחיים." גלי, הוא חוזר. תעופי משם מיד!" קרא יותם. בטרם הצליחה לזוז שני צעדים, שמעה שוב את יותם קורא בבהלה: "הוא הגיע כבר לפינת הרחוב ותיכף יראה אותי. אני מסתלק מכאן!"
גלי התכופפה והחלה לחזור בהליכה שפופה דרך סבך הצמחייה שבגינה כשהיא נמנעת מלעלות על שביל האבן. היא איגפה את הבית כשהיא הולכת במהירות צמוד לגדר החיצונית. היא התקרבה במהירות אל השער והיתה צעדים ספורים ממנו כאשר שמעה את זמזום המנעול החשמלי. השער החל להיפתח! גלי נסוגה מספר צעדים לאחור והשתטחה על הקרקע תוך שהיא מוצאת מחסה מאחורי כד ענק שהכיל קקטוס גדול וצפוף. גלימת העלמות של הארי פוטר, הייתה ממש עוזרת לי עכשיו." חלפה בראשה מחשבה. היא הציצה בזהירות לעבר השער וראתה את השכן פותח אותו ונכנס לחצר, כשאחריו נכנסים בטפיפה שלושת הכלבים. לפתע הכתה בה ההכרה שהכלבים קרוב לוודאי יבחינו בריח שלה. בהברקה של רגע, חפנה בידה בוץ מאדמת הגינה ומרחה בו את פניה ובגדיה בתנועות מהירות. היא שכבה ללא נוע והרימה את ראשה בזהירות כדי לראות מה קורה. גולדברג מיהר לשחרר את הכלבים מהרצועות והמשיך לצעוד בשביל הכניסה. שלושת הכלבים הלכו בעקבותיו. השחור שביניהם עצר לפתע, סב על עקבותיו והחל מתקרב היישר אל הכד הגדול שמאחוריו הסתתרה, תוך שהוא מכשכש בזנבו. |
העמוד האחרון של הספר
. כתם ונמש ניסו לטפס על הסולם אבל היה זה כשלון ידוע מראש. הכלבות התגעגעו לילדים כל כך שהן היו מוכנות להסתכן אפילו בטיפוס על הסולם. אם החתול יכול מדוע לא הן?
"שמעתם ששלושת הכלבים של גולדברג נמסרו לאומנה?" אמרה גלי "אולי נאמץ אותם?"
"בואו נשאל את כתם ונמש." צחק יותם. "אני לא חושב שהן תתלהבנה."
החבורה גלשה לה לשיחת רכילות שגרתית על חברים, על לימודים ורטנו על כך שהחופש הגדול הסתיים.
"אני לא מאמין למראה עיני." שמעו לפתע את דרור קורא בתימהון. הוא היחיד שעמד בעמדת התצפית וצפה מחלון בית העץ על הרחוב.
שלושת האחרים זינקו על רגליהם והסתכלו לכיוון שהוא הצביע.
במעלה הרחוב טיילה לה אישה שמנה עם שלושה כלבים גוצים.
הם פרצו בצחוק היסטרי שאיים להפיל את בית העץ.
"אנחנו...מכירים אותה!" השתנקה גלי מרוב צחוק "זאת השכנה שממול!!"
"שמעתם ששלושת הכלבים של גולדברג נמסרו לאומנה?" אמרה גלי "אולי נאמץ אותם?"
"בואו נשאל את כתם ונמש." צחק יותם. "אני לא חושב שהן תתלהבנה."
החבורה גלשה לה לשיחת רכילות שגרתית על חברים, על לימודים ורטנו על כך שהחופש הגדול הסתיים.
"אני לא מאמין למראה עיני." שמעו לפתע את דרור קורא בתימהון. הוא היחיד שעמד בעמדת התצפית וצפה מחלון בית העץ על הרחוב.
שלושת האחרים זינקו על רגליהם והסתכלו לכיוון שהוא הצביע.
במעלה הרחוב טיילה לה אישה שמנה עם שלושה כלבים גוצים.
הם פרצו בצחוק היסטרי שאיים להפיל את בית העץ.
"אנחנו...מכירים אותה!" השתנקה גלי מרוב צחוק "זאת השכנה שממול!!"